למה רוב החיממים התעשייתיים נהרסים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
האמת לגבי חיממים באמצעות קרינת אינפרא-אדום היא שלרוב, הרכיב החם עצמו אינו זה שגורם להרס החיממים. הסיבה האמיתית היא הלחות.
אם אתם עובדים במקום עם לחות גבוהה או עושים ניקיון תדיר, המים מצליחים לחדור לתוך החיממים. הם חודרים לתוך החיבורים, גורמים לקצרים או פשוט מקלקלים את החיבורים עקב תהליך של חמצון. זו בעיה קשה. לכן אנחנו בונים את החיממים שלנו עם חוסמים מסוג IP65.
מה בעצם אומר IP65?
בקיצור, זה אומר שהחיממים אטומים לאבק ויכולים לעמוד בפני זרמי מים שפוגעים בהם מכל כיוון. אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון עמידים בפני חום ובחוסמים מיוחדים כדי להשיג זאת.
ניתן לחשוב על זה כעל “מעיל גשם” לחוטי החשמל. בלעדיו, האדים והמים יכולים לחדור לתוך החיממים. כשזה קורה, החוטים נהרסים.
בעיית ה“נשימה”
לאטום את החיממים זה קשה יותר מאשר לאטום קופסה פלסטית. למה? כי החיממים זזים. החלקים הפנימיים של החיממים מתרחבים כשהם חמים ומתכווצים כשהם קרים. אם משתמשים בחומרי אטימה קשיחים, הם ינשורו תחת הלחץ. אנחנו משתמשים בחומרים גמישים ועמידים בפני חום. הם אוחזים בחיממים בצורה טובה, גם כשהמתכת זזה.
כך אנחנו מונעים את תהליך ה“נשימה” של החיממים – תהליך שבו החיממים יכולים לשאוב אוויר לח לתוכם.
הערה חשובה לגבי החום
יש כאן ויתור מסוים. מכיוון שאנחנו מכסים את חיבורי החשמל בחומרים עמידים בפני מים, נוצרת עודף של בידוד. זה אומר שחום מהסביבה יכול להישאר בתוך החיממים. חשוב להשאיר מספיק מרווח בזמן ההתקנה, כדי שמעטפות החוטים לא יתחממו יותר מדי.
אנחנו בונים את החיממים האלה כדי שיוכלו לעמוד בתנאי העבודה הקשים במקומות תעשייתיים – מקומות שבהם אין זמן לתחזוקה שבועית. על ידי אטימת האבק והמים, אנחנו מונעים את תהליך הקורוזיה. כך יש לנו חיממים שיכולים לעמוד בפני גשם ורסיסים, ועדיין לייצר את אותו חום כמו ביום הראשון.