למה מחממים חיצוניים “מתים” כל הזמן (ואיך אנחנו באמת פותרים את זה)
אם אי פעם השתמשתם במחממים אינפרא-אדומים חיצוניים, אתם יודעים איך זה עובד. הם עוברים מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד, שוב ושוב. זו מערכת אכזרית.
כשמוסיפים לתמונה גשם ושלג – במיוחד אם רוצים שהמחמם יהיה עמיד למים לפי התקן IP66 – יש נקודה אחת שבדרך כלל נהרסת קודם כל: המקום בו החוטים נכנסים למחמם.
רוב המחממים נהרסים בדיוק שם. החומר שמשמש לאטימה לא יכול לעמוד בחום הגבוה, הוא נהרס, והלחות חודרת פנימה. ואז… קצר חשמלי.
הבעיה עם חומרי אטימה “זולים”
הבעיה עם מחממים ברמה נמוכה היא שהם משתמשים בחומרי אטימה פשוטים כמו סיליקון או פלסטיק זול. על הנייר זה נשמע טוב, אך בפועל, חומרים אלו אינם יכולים לעמוד בחום הגבוה שנוצר מהאלמנטים האינפרא-אדומים.
עם הזמן, החומרים האלו נקמטים, נשברים… בקיצור, הם נהרסים מול עינינו. כשהאטימה נהרסת, הלחות והגשם חודרים לתוך המחמם. זה מתחיל עם קצת לחות, ומסתיים בהרס מוחלט של המחמם.
הדרך הנכונה לעשות זאת
החלטנו להפסיק לעשות את זה בדרך הזו. במקום להשתמש רק בחומרי אטימה זולים, אנחנו משתמשים בחומרים איכותיים יותר. אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון איכותיים שמתאימים לטמפרטורות גבוהות. חומרים אלו נצמדים לחוטים, ויוצרים בריחה אטומה. בנוסף, אנחנו עושים עבודה קפדנית כדי שלא יהיו פתחים קטנים שדרכם יכולה לחות לחדור פנימה.
כך המחמם יכול לעמוד בחורף. זה לא רק עניין של יצירת “קופסה עמידה למים” – זה גם עניין של הבטחה שהאטימה תעבוד יחד עם המתכת כשהיא מתחממת ומתקררת, כך שהיא לא תיפרד מהחוטים.
הפשרה האמיתית
יש כמובן חיסרון: מכיוון שאנחנו משתמשים בחומרים איכותיים, אי אפשר פשוט להוציא את החוטים כדי להחליף את החיבורים. אם צריך להחליף את החוטים, צריך להחליף את כל המערכת.
האם זה פחות מודולרי? כן. אבל אני מעדיף להשקיע כמה דקות נוספות כדי להחליף את המערכת כל כמה שנים, במקום להתמודד עם קצרים חשמליים ומחממים שנהרסים בכל חורף.