למה מחמם הפרגולה שלכם גורם לקצרים (ואיך לתקן את זה באמת)
אם אי פעם התקנתם מחממי אינפרא-אדום בפרגולה בחוץ, אתם יודעים בדיוק במה מדובר. למעשה, אתם מבקשים מהרכיבים האלקטרוניים לשרוד מלחמה נגד לחות ושינויים קיצוניים בטמפרטורה.
רוב האנשים חושבים שהרכיב החם הוא זה שנהרס ראשון. אבל למעשה, בדרך כלל זו החיבורים של החוטים שנהרסים. זהו המקום שבו נקבעת הניצחון או ההפסד. אם החיבורים האלו נהרסים, הלחות חודרת פנימה, החוטים מתחמצנים – וכך נוצר קצר חשמלי.
הבעיה עם חומרי אטימה “זולים”
רבים מהמחממים שנמצאים בשוק משתמשים בחומרי אטימה פשוטים או בחומרים לא איכותיים. בהתחלה זה נראה בסדר, אבל המחממים האלו נהיים חמים מאוד – כל כך חמים, שהחומרים האלו נהרסים. אני רואה את זה כל הזמן עם המוצרים הזולים האלו. הם פשוט מורחים קצת סיליקון על החיבורים וזהו. לאחר מספר שבועות של חימום וקירור, הסיליקון מתכווץ ונשבר. עכשיו יש דרך למים לחדור לתוך החוטים, והחוטים נשרפים – ואתם נשארים בקור.
הדרך הנכונה לעשות זאת
כדי למנוע זאת, צריך להשתמש בחומרי אטימה איכותיים יותר. מדובר בסיליקון שעומד בטמפרטורות גבוהות, או בחומרים מיוחדים שלא נהרסים אפילו בטמפרטורות של 200°C. זו תהליך מדויק יותר – צריך לטפל בחוטים בצורה נכונה לפני שמורחים את חומר האטימה. כך נוצר חיבור אטום, שמונע את חדירת המים, אך עדיין מאפשר לחוטים להתרחב ולהצטמצם מבלי שהם יינתקו מהחיבורים.
זו איזון עדין – אם החיבור קשיח מדי, החוטים עלולים להינתק. אם החיבור רך מדי, המים יחדרו פנימה.
החיסרון
הבעיה היא שחיבור אטום אמיתי דורש זמן רב יותר להכנה, והעלות שלו גבוהה יותר. כמו כן, אי אפשר לתקן את החוטים אם הם נשברים – צריך להחליף את כל החלק.
אבל עבור מערכות בחוץ, זו הדרך היחידה לוודא שהמחמם ישרוד יותר מחורף אחד.
עוד טיפ: לא משנה כמה טוב החיבור, תמיד יש להשתמש בחומרי אטימה איכותיים. אין טעם שהמים יצטברו בנקודת החיבור. קצת תכנון יחסוך הרבה בעיות בהמשך.